זיהומים מסכני חיים ממקור דנטאלי

Comments · 2256 Views

זיהומים מסכני חיים ממקור דנטאלי מקור מהאינטרנט

בס"ד

זיהומים מסכני חיים ממקור דנטאלי

נשאלה השאלה האם עדיין אפשר לחשוב על סיכון מסוים ברפו"ש. כאשר אנו פונים לרופא השיניים בקהילה מתי בפעם האחרונה השתמשת באנטיביוטיקה שנחשבות פסה. ז"א כמו רפאפן וכו'. אז מה הטיפול התרופתי שכמעט כולם משתמשים זה האמוסיצילין. מה שקורה שאפילו באחרון לא משתמשים כבר. נכנס תועמלן רפואי ומשכנע להשתמש במשהו אחר. יש ניצול מחפיר של שימוש באנטיביוטיקות מעבר לאנטיביוטיקה הנחוצה. אנו לא אומרים לא להשתמש אלא להשתמש בצורה מושכלת. לכן, אנו מוכרחים לעשות את הטיפול באנטיביוטיקה בצורה מושכלת.

נשאלת השאלה האם אנו צריכים לפחד ממות בזיהומים ברפו"ש והתשובה היא וודאי? או אולי?

לכן, אנו שאולים את עצמנו ממה זה עלול לקרות?

  1. אלרגיה. כתוצאה מהאנטיביוטיקה.

מה משפיע על מערך ההחלטות שלנו אל חולים עם סיכונים מסכני חיים. יש חולים אשר הגיעו עם דברים מסכני חיים שהגיעו מהמרפאות הפרטיות.

מהם המשפיעים על ההיקף של האלימות של החיידק?

אם החולה עם רמה סיכונית נמוכה. לדוג' זה אותו חולה אשר הוא סוכרתי שלא מאוזן. כאשר ילד עם מחלה ויראלית והסתבך עם אבסס דנטאלי זה כבר טיפול במנגנון חיסוני ירוד יותר.

קורה שלפעמים האנטיביוטיקה היא לא מגיעה לאתר המטרה. כמו הצטברות של מוגלה בכמויות גדולות בחללים גדולים בפנים אז היא לא יכולה לחדור את המוגלה.

יש אפשרות נוספת של סיכוני נמוכים למשל חולה מוקרן של אזורים בלסתות. יש היפוצלולריתי והיפוווסקולרתי. דבר נוסף זה כאשר החולה יש לו ירידה בכמות של הלויקוציטים הפעילים. אנו לא יכולים לטפל באנטיביוטיקה בלי תאים לבנים.

יש דבר אחרון זה הזנחה, הזנחה פושעת של המשפחה או של הרופא שיניים. ההזנחה של הרופא שיניים היא לא תמיד מכוונת. לדוג' יום שישי חולה מתקשר שלום דר' כהן יש לי נפיחות קלה וכאבים חזקים מטיפול שורש שעשית. הרופא שיניים אומר תיקח מוקסיפן. יום שבת הוא שומר שבת ובמוצ"ש הוא כבר נפוח מאוד. חשוב מאוד לראות את הפציינט.

בילדים ההזנחה היא יותר גדולה.

את כל הדברים הללו אנו צריכים לקחת בחשבון.

רואים תמונות התפשטות אל האורביטה, אינטרנל קרוטיד, רטיבות באוזן, יש מצבים שלפעמים עושים אינטובציה, חולה סיסטמית עם SKE שזה מתפשט עם לודליג'ה ג'יינה.

כאשר מסתכלים על הסה"כ אנו רואים שצריך להיות עם יד על הדופק.

אבסס פשוט רואים אבסס שמתחיל עם אבסס בוקאלי. יש התפשטות של הזיהום לחלל הבוקאלי או הסבמנדיבולרי. התוצר הסופי הוא גם וגם. אם הוא רק נשמר בוקאלי אנו לא מפחדים ממנו. מה שנראה זה פיסטולה קטנה ואז יושב הרופא הכללי של הקופ"ח והוא אומר קח אנטיביוטיקה וקצת משחה. לאחר שבועיים רואים הרבה יותר גדול. בסוף זה היה מששית תחתונה.

עם חולה סוכרתי אנו צריכים לזכור שמשתבשת רמת הסוכר כתוצאה מזיהום. זה בנוסף האבסס יכול להתפשט מעבר לבוקאל אלא גם לפרינג'אל ספייס. אח"כ זה יכול להתפשט לודוינג גיינה. אח"כ זה יכול להיות לצוואר. אח"כ צרוויקל זה יכול להיות פסכיטיס לאח"כ זה יכול להיות ננקרוטי ולבסוף זה יכול להיות גם בריין אבסס.

דוג' של אבסס מוחי כתוצאה ממקור דנטאלי:

יש אישה עם סב מסטריק אבסס יש לה סוכרת מאוזנת בתרופות. רואים ב- CT רואים את הרמוסים של המנדיבולה. בצד ימין של הלסת רואים את המסטר והלטרל פטרגואיד. שמאלה רואים שהמסטר הפך להיות בלוני ונפוח והלטרל פטרגואיד גם נפוח. ביניהם חלל. יש סב מסטריק אבסס. כאשר מסתכלים על החתכים היותר גבוהים רואים אבסס שגם חודר את האזור של הטמפורליס שחודר את המוח. כאשר היא הגיעה למצב הזה. היא הגיעה עם טיפול אנטיביוטקה לא מתאים. בגלל הסימני צד היא הובהלה לבית החולים. במצב זה הפרוגנוזה לא משהו 50% מוות.

כאשר מסתכלים על חולה שלא מטופלת כראוי היא יכולה להתדרדר.

צריך להבין איפה נקודת תורפה. אחד המצפון , שתיים זה המע' המשפטית. לכן חשוב למנוע את הבעיות כאשר הם עדיין פשוטות.

בחורה עם רטיבות באוזן: אבסס פראפרינג'יאלי.

זיהום השן שלושים ושבע כאשר טיפלה שבועיים טיפול אנטיביוטיקה. אם האנטיביוטיקה לא פעלה 72 שעות ומשהו לא זז סימן שמשהו לא נכון בטיפול. ואז הם התחילו לשאול שאלות טובות. רואים חולה עם הגבלה של פתיחת הפה. נפיחות כללית של הלחי והיא לא פלוקטואנטית. אבל הייתה לא שביעית עם עששת ותהליך פריאפיקלי. כאשר הם בדקו הם ראות נזית מוגלה עם האוזן. אח"כ הם שאלו את עצמם מהו המנגנון? השן מנקזת את עצמה בעיקר ללינגואל ולכן בגלל זה קשה לה לבלוע ולפתוח את הפה.

בנוסף זה יכול להתפשט אחורה וזה יכול להגביל את הפטרגואיד המדיאלי.

ב-CT רואים האדרה שמשהו יותר לבן שרואים שזה אבסס ולא ציסטה רואים דחיקה של מעבר האוויר. בחתכים הקורונליים ומה שרואים שהאבסס עולה למעלה זה אומר שיש הרס של אזור הגלנואיד פוסה ומשם האבסס חדר אל תעלת השמע החיצונית. לכן כשהיא בולעת זה מוציא את המוגלה החוצה. חשוב לדעת שאם המוגלה הייתה מנוקזת מההתחלה זה היה מקטין הרבה את הנזק. כאשר עושים ניקוז מורסה מלינגואל אנו צריכים מהאזור הרטרומולרי.

בהמשך הם שאלו את עצמם מה עושים? הם עשו אינטובציה נזאלית. הפרוגנוזה הייתה טובה יחסית בגלל הניקוז הטבעי.

טיפול מנקזים בהרדמה כללית עדיף ורק אח"כ מטפלים בשן.

לודליגה ג'יינה :

זהו מצב חריף שיש לנו זיהום דו צדדי. יש זיהום שהוא מפושט מאוד. כאשר אנו מדברים על זיהום מפושט אנו מדברים על נפיחות בצוואר. המרכיב הבעייתי זה ה- air way. זה מצריך התייחסות מהירה. אין זמן שלנו להתחיל לטפל אנטיביוטיקות pair os. צריך להסביר למשפחה לעשות את זה מהר. אם אנו רואים לודליגה ג'יינה דו צדדית אנו חייבים לשלוח למיון מהר.

כאן הפרוגנוזה היא מסוכנת מאוד.

אחוז המוות הוא בקושי 10% אם אנו מטפלים בזמן. אבל אם לא הוא 100%. כי הבעיה היא זיהום במערכות נשימתיות וחנק. מתחילים מהחנק ואח"כ עוברים לטפל בזיהום.

הסיכון לחיים יכול להתפתח מהר אבל הוא גם זה גם הזנחה מצד החולה. כאשר יש retropharyngeal spac eabsess. יש חולה שהגיע למיון ואמר קשה לי לבלוע ולנשום. ישר מכניסים טובוס. מה שרואים שהחך דחוק קצת. מה שראו זה אבסס דומה לקודם עם היצרות של כל המע' של הנשימה. אבל מה שרואים זה המדיאל פטרגואיד יש השפעה גם על המסטר רואים כמה צר קנה הנשימה שלו. רואים אבסס גדול עושים אספירציה יוצאת מוגלה. כל האבססים הרקרופרינג'אלים הם אודונטוגנים. לכן, כאשר אנו מדברים על השפעה ניכרת על המעבר של האוויר חייבים התייחסות מהירה.

אם רואים שהאנטיביוטיקה אל עוזרת חייבים לשלוח למיון. בחדר המיון השיקולים הם מהירים. החלטה שבאה ואומרת אני צריך לעשות ניתוח מיד לפתוח קנה ולהיכנס. אם האינטובציה קשה חייבים חדר ניתוח.

Mortality rate- הוא 10% בגלל שיש זיהומים יותר קשים. ספסיס.

בחור חולה סכרת לא מאוזן. יש לו אבסס חריף לכן הוא בטוח לא מאוזן. הוא טופל על ידי רופאי השיניים. הוא הופיע עם מורסה הוא אמר שיש לו נפיחות והוא שבעים ושתיים שעות אחרי מוקסיפן. הייתה לו נפיחות עם הגבלה של הפה. עשו צילום חזה וכו'. פתאום אדהכי והכי הבחור פיתח שתי כתמים שחורים. זה כאילו עשו טטו. מדובר על נקרוזיס. זה נקרוטיסיס פסיאייטיס. החולה מיד אינטובציה ומוכנס ל- CT. מה שרואים זה בועות עם דחיקה של כל המערך אנו יודעים מראש שיש חיידק שיוצר גז. יש פה חיידק שגורם להרס ללא גבולות. בדרך כלל התפשטות הזיהום הוא בפציות. כאשר יש לנו הרס של רקמות ללא גבולות יכול להיות חלק מהשריר והשומן. אנו מגדירים את זה קליני כ- necrotizing facisitis. הוא מתפשט ללא רחם. הוא נכנס למדיאסטינום. מה שעושים זה ניתוח אשר מוציאים כל רקמה נקרוטית. מאוד אגרסיבים. עשו לו חמישה ניתוחים כל 24 שעות. בסופו של דבר הם מצליחים להציל את החולה. לאט לאט אפשר להחיות אותו. לעתים תחת טיפול בבית חולים ניתן לאבד את החולים. זהו אבסס שגם תחת בית חולים אפשר לאבד אותו.

חולה עם סכרת לא מאוזנת חייבים לרוץ איתו.

שכיחות:

Necrotizing faciaitis- כאשר יש חולים שמתששים בסמים, אלכוהולים, סכרת לא מאוזנת, הנכות אחרי הטיפול היא נוראית. הכל נהרס על ידי הרקמה או על ידי הניתוח. אנו מדברים על 4% מכול המחקר. אם עושים את זה מהר אפשר לשלוט עליהם.

איפה אנו טועים?

הדבר הראשון זה בגאווה. זה החוסר יכולת רגע אני צריך עזרה. אנו לא נמצא את זה כל כך ברפואה אלא בעיקר ברפו"ש. ברפואה יש עוד מומחים יש מלייה יש אינטראקציה. פה אתה לבד אז אתה צריך לעשות החלטות מהירות תמיד צריך כל היום להדליק נורות אדומות.

בקצרין רופא שיניים שהגיע חולה אשר הוא עשה לה תותבות שלמות שהיא קצת עם בעיות פסיכיאטריות, עם סוכרת לא מטופלת. אחרי 5 שנים היא באה ואומרת התותבת לא מתאימה לי בסוף הייתה לימפומה. חייבים להסיר את הגאווה.

יש גם מחסור בידע.

מחסור בניסיון. חשוב שתהייה תקשורת עם מיון.

חשוב לפנות להתייעצויות של פה ולסת. חשוב שאם עשינו משהו אז לעדכן את המיון.

מה אנו עושים עם כל התרופות?

חשוב לא לתת את התרופות הכי חזקות. כאשר יש לנו זיהום חריף עם חום וקושי בבליעה. מיד בביה"ח לא בקליניקה.

צריך לחשוב על ניקוז אם אפשר לנקז אז לנקז. חשוב להתחיל עם הבסיס ואז לעבור לפצצות.